זוהי הרצאה שנתן חירט וילדרס, חבר הפרלמנט ההולנדי ויו"ר מפלגת החירות בהולנד, במלון ארבע העונות בניו יורק. הוא הכריז על הקמתה של "ברית הפטריוטים" והודיע על קיומו של כנס "נוכח הג'יהאד" בירושלים. האירוע שבו ניתנה ההרצאה נערך בחסות מכון הדסון ב-25 בספטמבר.

חברים יקרים!

אני מודה לכם מקרב לב על הזמנתכם. כמה טוב להיות ב"ארבע העונות". אני בא מארץ שיש בה עונה אחת בלבד – עונה גשומה שמתחילה באחד בינואר ומסתיימת בשלושים ואחד בדצמבר. כשאנחנו זוכים לרצף של שלושה ימי שמש, מוכרז מיד מצב חירום לאומי. ארבע עונות הוא אפוא מושג חדש בשבילי.

כמה טוב להיות בניו יורק. כשאני רואה את גורדי השחקים ואת בנייני המשרדים אני נזכר באיין ראנד, שאמרה "השמים מעל ניו יורק ורצון האדם נגלים לעין". אלמלא ההולנדים לא הייתם מגיעים כמובן לשום מקום ועדיין הייתם מנסים לחשוב איך לקנות את האי הזה מידי האינדיאנים. אבל אנחנו שמחים שעשינו את זה בשבילכם. ולמען האמת, אתם עשיתם עבודה הרבה יותר טובה מכפי שיכולנו אנחנו לעשות.

באתי לאמריקה מתוך מטרה ברורה. לא הכול טוב ויפה בעולם הישן. סכנה גדולה מרחפת מעלינו וקשה מאוד לשמור על אופטימיות. ייתכן מאוד שאנחנו נמצאים כבר בשלבים האחרונים של תהליך האיסלאמיזציה של אירופה. והאיום הזה אינו מסכן רק את עתידה של אירופה, אלא גם את עתידה של אמריקה ואת עצם קיומו של המערב. הסכנה שאני רואה לנגד עיני היא תרחיש שבו אמריקה היא המעוז האחרון, המוצב האחרון של הציוויליזציה המערבית אל מול אירופה איסלאמית. בתוך דור

ההרצאה הקצרה שלי כוללת ארבעה חלקים:

תחילה אתאר את המצב באירופה. אחר כך אומר כמה דברים על האיסלאם. שלישית, אם עדיין תהיו כאן, אדבר מעט על הסרט פיטנה שראיתם זה עתה. ולסיום אספר לכם על הכנס בירושלים.

I

אירופה המוכרת לכם הולכת ומשנה את פניה. אני מניח שאתם מכירים את ציוני הדרך המרכזיים בנוף היבשת – מגדל אייפל וכיכר טרפלגר והבניינים העתיקים של רומא ואולי התעלות של אמסטרדם. הם עדיין שם. והם עדיין דומים מאוד למה שהיו לפני מאה שנה.

אך בכל הערים הללו, לפעמים במרחק כמה רחובות בלבד מאתרי התיירות, מתקיים עולם אחר, עולם שמעט מאוד מבקרים רואים – ועולם שאינו מופיע במדריכי הטיולים שלכם. זהו עולמה של החברה המקבילה שיצרה הגירת ההמונים המוסלמית. בכל רחבי אירופה נולדת מציאות חדשה: שכונות מוסלמיות שלמות שילידי אותה ארץ כמעט לא גרים או אפילו מסתובבים בהן. ואם כן, הם עלולים להצטער על כך. הוא הדין במשטרה. זהו עולם של כיסויי ראש, שבו נשים לבושות באוהלים חסרי צורה דוחפות עגלות תינוקות ולידן קבוצה של ילדים. בעליהן, או אם תרצו אדוניהן, הולכים שלושה צעדים לפניהן. בפינות רחוב רבות ניצבים מסגדים. החנויות נושאות שלטים שאתם ואני לא יכולים לקרוא. יהיה לכם קשה מאוד לאתר שם פעילות כלכלית מכל סוג שהוא. אלה הם גטאות מוסלמיים שנשלטים בידי קנאי דת. אלה הן שכונות מוסלמיות, והן צצות כפטריות אחר הגשם בכל ערי אירופה. אלה הם גושי בניינים שמשתלטים על חלקים הולכים וגדלים מנופה של אירופה, רחוב אחרי רחוב, שכונה אחרי שכונה, עיר אחרי עיר.

אלפי מסגדים קיימים כיום באירופה ומספר המתפללים בהם גדול בהרבה ממספר המתפללים בכנסיות. בכל עיר אירופית קיימות תוכניות לבניית מסגדי-על שמולם יתגמדו כל הכנסיות באזור. המסר הוא ברור: לנו השלטון.

ערים רבות באירופה הן כבר עתה רבע מוסלמיות: קחו למשל את אמסטרדם, מרסיי או מאלמו שבשוודיה. בערים רבות יש רוב מוסלמי באוכלוסייה שמתחת לגיל שמונה עשרה. פריז מוקפת כיום בטבעת של שכונות מוסלמיות. השם הנפוץ ביותר לבנים בערים רבות באירופה הוא מוחמד. באמסטרדם יש הרבה בתי ספר יסודיים שבהם אסור להזכיר את חיות המשק, מפני שפירוש הדבר יהיה להזכיר את החזיר – וזה יהיה עלבון למוסלמים. בתי ספר ממלכתיים רבים בבלגיה ובדנמרק מגישים לכל התלמידים רק מזון חלאל. באמסטרדם, שהייתה פעם עיר סובלנית, סופגים ההומוסקסואלים מכות כמעט אך ורק מידי מוסלמים. נשים לא מוסלמיות שומעות כמעט מדי יום את הקריאות "זונה, זונה". צלחות הלוויין אינן מכוונות לתחנות הטלוויזיה המקומיות אלא לתחנות של ארץ המוצא. בצרפת מייעצים למורים בבתי הספר להימנע מללמד יצירות של סופרים שעלולות לפגוע במוסלמים, בהם וולטייר ודידרו, ויותר ויותר גם דארווין. במקרים רבים אסור ללמד את ההיסטוריה של השואה בגלל הרגישות המוסלמית. באנגליה הפכו בתי הדין של השריעה לחלק רשמי מהמערכת המשפטית. בשכונות רבות בצרפת לא מומלץ לנשים להיכנס ללא כיסוי ראש. בשבוע שעבר בבריסל הוכה אדם כמעט עד מוות בידי מוסלמים מפני ששתה בחודש הרמדאן. היהודים נמלטים מצרפת במספרים חסרי תקדים לנוכח גל האנטישמיות החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. השפה הצרפתית נשמעת כיום ברחובות תל אביב ונתניה. ואני יכול להביא עוד ועוד סיפורים כאלה. סיפורים על איסלאמיזציה.

באירופה חיים כיום חמישים וארבעה מיליוני מוסלמים. אוניברסיטת סן דייגו חישבה ומצאה לאחרונה שבתוך שתים עשרה שנים מהיום יהוו המוסלמים 25 אחוזים מאוכלוסיית אירופה. ברנרד לואיס צופה שבאירופה יהיה רוב מוסלמי עד סוף המאה הנוכחית.

אלה הם מספרים בלבד. והמספרים לא היו מפחידים כלל אילו הייתה למהגרים המוסלמים שאיפה עזה להשתלב באוכלוסייה. אך אין סימנים רבים לכך. מרכז המחקר פיו (Pew) דיווח שמחצית מהמוסלמים בצרפת אומרים שנאמנותם לאיסלאם גדולה מנאמנותם לצרפת. שליש מהמוסלמים בצרפת אינם מתנגדים למחבלים מתאבדים. המרכז הבריטי ללכידות חברתית דיווח כי שליש מהסטודנטים המוסלמים בבריטניה הם בעד כינונה של ח'ליפות עולמית. מחקר הולנדי דיווח כי מחצית מהמוסלמים בהולנד מודים כי הם "מגלים הבנה" למתקפות אחד עשר בספטמבר.

המוסלמים תובעים שיכבדו אותם. וכך אנחנו עושים זאת: האליטות שלנו מוכנות להיכנע. לוותר. אצלנו בהולנד נשמעה תחילה קריאה של חבר קבינט אחד להפוך את חגי המוסלמים לימי חג רשמיים של המדינה, אחר כך הצהיר חבר קבינט אחר שהאיסלאם הוא חלק מהתרבות ההולנדית, ולבסוף הסכים התובע הכללי, איש הנוצרים הדמוקרטים, לקבל את השריעה בהולנד כאשר הרוב בה יהיה מוסלמי. יש לנו חברי קבינט שמחזיקים דרכונים של מרוקו וטורקיה.

תביעותיהם של המוסלמים מלוות בהתנהגות בלתי חוקית, החל בפשעים קטנים ובאלימות אקראית – למשל נגד עובדי אמבולנסים ונהגי אוטובוסים – ועד מהומות בקנה מידה קטן. פריז חוותה התקוממות בפרברים של מעוטי ההכנסה. יש המעדיפים לראות בכך אירועים בלתי קשורים, אבל אני קורא לזה אינתיפאדה מוסלמית. לפושעים אני קורא "קולוניאליסטים", מפני שזה מה שהם. הם לא באים להשתלב בחברה שלנו, אלא לשלב את החברה שלנו במסגרת הדאר אל איסלאם שלהם. לכן אפשר לראות בהם קולוניאליסטים.

חלק גדול מאותה אלימות רחוב שהזכרתי מכוון באופן בלעדי נגד לא מוסלמים ומאלץ רבים מילידי אירופה לעזוב את בתיהם, את עריהם, את ארצותיהם.

הפוליטיקאים נרתעים ואינם נוקטים עמדה נחרצת נגד השריעה הזוחלת הזאת. הם מאמינים בשוויון כל התרבויות. יתר על כן, ברובד המעשי המוסלמים מהווים עתה כוח אלקטורלי שאין להתעלם ממנו.

אי אפשר להסביר את כל בעיותינו הרבות מול האיסלאם בעוני, בדיכוי או בעבר הקולוניאלי של אירופה, כפי שטוען השמאל. אין להן גם שום קשר עם הפלסטינים או עם החיילים האמריקאיים בעיראק. הבעיה נעוצה באיסלאם עצמו.

II

הרשו לי להציג בפניכם קורס מבוא קצר לאיסלאם. הדבר הראשון שצריך לדעת על האיסלאם הוא חשיבותו של הקוראן. הקוראן הוא דברו האישי של אללה, שהועבר על ידי מלאך לנביא מוחמד. כאן מתחילה הבעיה. כל מילה בקוראן היא דבר האל ולפיכך אינה פתוחה לדיון או לפרשנות. היא תקפה לכל מוסלמי לנצח נצחים. לכן אי אפשר לדבר על איסלאם מתון. אין ספק שיש הרבה מוסלמים מתונים. אבל איסלאם מתון אינו קיים.

הקוראן קורא לשנאה, לאלימות, לשעבוד, לרצח ולטרור. הקוראן קורא למוסלמים לטבוח לא מוסלמים, הוא קורא לטרור נגד לא מוסלמים ולמלחמת מצווה נגדם: ג'יהאד אלים. הג'יהאד הוא חובתו של כל מוסלמי; האיסלאם עתיד לשלוט בעולם כולו על פי חרב. הקוראן מבטא אנטישמיות גלויה ומתאר את היהודים כקופים וכחזירים.

הדבר השני שיש לזכור הוא חשיבותו של הנביא מוחמד. התנהגותו מהווה דוגמה ומופת לכל מוסלמי באשר הוא ואינה פתוחה לביקורת. אילו היה מוחמד איש שלום – אילו היה, נאמר, מין שילוב של גאנדהי והאם תרזה – לא הייתה שום בעיה. אבל מוחמד היה איש מלחמה, רוצח המונים, פדופיל, ונשוי לכמה נשים בעת ובעונה אחת. המסורת המוסלמית מספרת לנו על הקרבות שבהם השתתף, על האויבים שנרצחו בפקודתו ואפילו על שבויי מלחמה שהוצאו להורג. מוחמד עצמו טבח את בני השבט היהודי קורייש'ה. היה לו מה לומר על עבדות, אך הוא לא הורה לשחרר עבדים. לאיסלאם אין מוסר פרט לקידום האיסלאם. אם משהו טוב לאיסלאם, הוא טוב. אם הוא רע לאיסלאם, הוא רע. אין בו שטח אפור ואין בו צד נוסף של המטבע.

תפיסת הקוראן כדבר האל ותפיסת מוחמד כדמות האדם המושלם הן שני ההיבטים החשובים ביותר של האיסלאם. אל תתנו לאיש לומר לכם שהאיסלאם הוא דת. ברור שיש בו אל, ויש בו חיים אחרי המוות, ושבעים ושתיים בתולות. אבל האיסלאם במהותו הוא אידיאולוגיה פוליטית. זוהי שיטה שקובעת כללי יסוד מפורטים לחברה ולחיים האישיים של כל אדם. האיסלאם מבקש להכתיב כל היבט בחיים. פירוש המלה "איסלאם" הוא כניעות. האיסלאם אינו עולה בקנה אחד עם החירות והדמוקרטיה מפני שהוא מבקש להשליט את הדין הדתי, השריעה. אם אתם רוצים להשוות את האיסלאם למשהו, השוו אותו לקומוניזם או לנציונל סוציאליזם – כולן אידיאולוגיות טוטליטאריות.

זה כל מה שצריך לדעת על האיסלאם כדי להבין מה מתרחש בימים אלה באירופה. בעיני מיליוני מוסלמים הקוראן וחייו של מוחמד אינם דברים שקרו לפני 1,400 שנה אלא מציאות יומיומית, אידיאל שמכתיב את כל חייהם. עכשיו ברור לכם למה קרא וינסטון צ'רצ'יל לאיסלאם "הגורם הריאקציונרי ביותר בעולם" ומדוע השווה את מיין קאמפף לקוראן.

III

וזה מביא אותי אל סרטי פיטנה.

אני חבר פרלמנט ולא קולנוען. אבל הרגשתי שחובתי המוסרית היא ללמד מהו האיסלאם. החובה להבהיר כי הקוראן ניצב בלב לבה של התופעה המכונה טרור אך למעשה היא ג'יהאד. רציתי להראות שבעיות האיסלאם אינן תופעה שולית אלא בשר מבשרו של האיסלאם.

הסרט שעשיתי, מהיום שהתחלתי לתכנן אותו ועד שיצא לאור, חולל תסיסה לא רק בהולנד עצמה אלא בכל רחבי אירופה. קודם כול התחוללה סערה פוליטית שפשוט הכניסה את מנהיגי הממשלות השונות לפאניקה גמורה. הולנד הכריזה על מצב חירום מוגבר בגלל סכנה להתקפות טרור או להתקוממות של האוכלוסייה המוסלמית. הסניף ההולנדי של הארגון האיסלאמי חיזב א-תחריר הודיע כי הולנד צפויה להתקפה. בעולם כולו התחוללה שורה של תקריות. הטליבאן איים בהתקפות נוספות נגד חיילים הולנדים באפגניסטאן, אתר אינטרנט הקשור לאל קעידה הודיע שאני בן מוות, וכמה מוּפְתים הכריזו שאני אחראי למרחץ הדמים שיתחולל אחרי שהסרט יוקרן. באפגניסטאן ובפקיסטאן הועלה באש הדגל ההולנדי כמה וכמה פעמים. הועלו באש גם בובות בדמותי. הנשיא האינדונזי הודיע שלעולם לא תותר כניסתי לארצו, והמזכיר הכללי של האו"ם והאיחוד האירופי פרסמו הצהרות פחדניות ברוח
דומה לזו שהשמיעה ממשלת הולנד. אני יכול להמשיך עוד ועוד. זאת הייתה חרפה גמורה, מכירת חיסול.

נתקלתי גם בשלל בעיות משפטיות שטרם הסתיימו. בימים אלה אני נתבע לדין בידי מדינת ירדן. רק בשבוע שעבר התקבלו דיווחים על סכנה מחודשת למתקפת טרור בהולנד בגלל פיטנה.

IV

הייתי רוצה לומר עכשיו כמה מילים על ישראל, כי בקרוב אנחנו עורכים כנס בירושלים. הדרך הטובה ביותר לפוליטיקאי אירופי לאבד את מצביעיו היא לומר משהו חיובי על ישראל. הציבור האירופי קיבל לחלוטין את הנרטיב הפלסטיני ודווקא ישראל נתפסת בעיניו כתוקפנית. אבל אני אמשיך לדבר בעד ישראל. ההגנה על ישראל נראית לי עניין עקרוני. חייתי בארץ זו וביקרתי בה עשרות פעמים. אני תומך בישראל – ראשית, מפני שהיא המולדת היהודית אחרי אלפיים שנות גלות, עד אושוויץ ועד בכלל, ושנית מפני שהיא דמוקרטיה, ושלישית מפני שישראל היא קו ההגנה הראשון שלנו.

סמואל הנטינגטון ניסח זאת יפה מאוד: "גבולותיו של האיסלאם הם גבולות של דם." וישראל שוכנת על גבול כזה. מדינה זעירה זו שוכנת בדיוק על קו ההעתק של הג'יהאד ומסכלת את ההתפשטות הטריטוריאלית של האיסלאם. היא ניצבת בקו החזית מול הג'יהאד, כמו קשמיר, כמו קוסובו, כמו הפיליפינים. כמו דרום תאילנד, כמו דארפור, לבנון ואצ'ה שבאינדונזיה. ישראל פשוט תקועה באמצע הדרך. כמו שהייתה מערב ברלין בזמן המלחמה הקרה.

המלחמה נגד ישראל היא לא מלחמה נגד ישראל בלבד אלא מלחמה נגד המערב. זהו ג'יהאד. ישראל פשוט סופגת את המכות שנועדו לכולנו. אלמלא ישראל היה האימפריאליזם האיסלאמי מוצא דרכים אחרות לתיעול האנרגיה ושאיפות הכיבוש שלו. בזכות הורים ישראלים ששולחים את בניהם לצבא ואינם יכולים לעצום עין בלילה, יכולים הורים באירופה ובאמריקה לישון שנת ישרים ולחלום בלי להיות מודעים לסכנות האורבות להם.

רבים באירופה סבורים שמן הראוי לנטוש את ישראל לגורלה כדי להרגיע את המיעוטים המוסלמיים באירופה. אך אילו התמוטטה ישראל, חס וחלילה, המערב לא היה נרפא. המיעוטים המוסלמיים שלנו לא היו משנים פתאום את התנהגותם ומאמצים את ערכינו. אדרבא, סופה של ישראל היה נותן דחיפה עצומה לכוחות האיסלאם. הם היו רואים בכך, ובצדק, הוכחה לחולשת המערב, לקצו הבלתי נמנע. סופה של ישראל לא יהיה הקץ לצרותינו עם האיסלאם, אלא רק ההתחלה. הוא יהיה תחילתו של המאבק האחרון לשליטה בעולם כולו. אם הם יוכלו לישראל, דבר לא יעמוד בפניהם.

קשה מאוד לשמור על אופטימיות מול האיסלאמיזציה הגוברת של אירופה. הכול פועל נגדנו. אנחנו מובסים בכל החזיתות. האיסלאם מנצח מבחינה דמוגרפית. ההגירה המוסלמית היא אפילו מקור לגאווה בקרב המפלגות הליברליות השליטות. האקדמיה, האמנות, התקשורת, האיגודים המקצועיים, הכנסיות, עולם העסקים, הממסד הפוליטי – כולם קיבלו על עצמם את התיאוריה האובדנית של הרב-תרבותיות. עיתונאים לכאורה מתנדבים להדביק לכל מי שמותח ביקורת על האיסלאם את התווית "ימני קיצוני" או "גזען". הממסד כולו מצדד באויבינו. שמאלנים, ליברלים ונוצרים דמוקרטים – כולם חולקים עתה את יצועם עם האיסלאם.

וזה הדבר שמכאיב במיוחד לראות: בגידת האליטות שלנו. ברגע זה בהיסטוריה האירופית האליטות אמורות להנהיג אותנו. להגן על מאות שנות ציוויליזציה. לשמור על מורשתנו. לכבד את ערכי הנצח של היהדות והנצרות שהפכו את אירופה למה שהיא היום. אך יש מעט מאוד סיבות לתקווה ברמת הממשלות. סרקוזי, מרקל, בראון, ברלוסקוני – בינם לבין עצמם הם כנראה יודעים היטב כמה חמור המצב. אך כשנדלקת אותה נורה אדומה קטנה, הם מישירים מבט אל המצלמה ומספרים לנו שהאיסלאם הוא דת של שלום ושעלינו להשתדל להסתדר יפה עם שכנינו ולשיר קוּמבאיה. הם משתפים פעולה מרצונם החופשי במה שהנשיא רייגן כינה בצדק רב "בגידה בעברנו, בזבוז חירותנו". אם יש תקווה לאירופה, היא תצמח מקרב העם ולא מהאליטות. השינוי יוכל לבוא רק מלמטה. הוא חייב לבוא מהאזרחים עצמם. אך הפטריוטים האלה יצטרכו לכבוש את כל הממסד הפוליטי, המשפטי והתקשורתי.

בשנים האחרונות היו סימנים קטנים אך מעודדים ללידתה מחדש של הרוח האירופית המקורית. האליטות אולי מפנות עורף לחירות, אך לא הציבור. בארצי, הולנד, שישים אחוזים מהאוכלוסייה רואים כיום בהגירה ההמונית של המוסלמים את הטעות מספר אחת שעשתה המדינה מאז מלחמת העולם השנייה. ושישים אחוזים רואים באיסלאם את הסכנה הגדולה ביותר הנשקפת לזהותנו הלאומית. ואינני חושב שדעת הקהל בהולנד שונה מאוד מארצות אחרות באירופה.

המפלגות הפטריוטיות שמתנגדות לאיסלאם הולכות וגדלות כנגד כל הסיכויים. מפלגתי, למשל, החלה לפעול לפני שנתיים וקיבלה אז חמישה אחוזים מקולות הבוחרים. היום צופים לה בסקרים עשרה אחוזים. הוא הדין בכל המפלגות הדומות לה באירופה. הן נאבקות בממסד הליברלי ועקב בצד אגודל הן מתחילות להשיג דריסת רגל בזירה הפוליטית.

עכשיו, לראשונה, המפלגות הפטריוטיות האלה יתייצבו זו לצד זו ויחליפו חוויות. זו תהיה אולי תחילתו של משהו גדול. משהו שעשוי לשנות את מפת אירופה לעשרות השנים הבאות. וזהו אולי הסיכוי האחרון של אירופה.

בחודש דצמבר השנה ייערך כנס בירושלים. נוכל שם לצפות בפיטנה במשכן הכנסת ולדון בנושא הג'יהאד. אנחנו מארגנים את האירוע הזה דווקא בישראל כדי להדגיש את העובדה שכולנו נמצאים יחד באותה סירה ושישראל היא חלק מהמורשת המשותפת שלנו. ציבור המשתתפים יהיה ציבור נבחר. לא תותר כניסתם של ארגונים גזעניים, ותותר רק השתתפותן של מפלגות דמוקרטיות אמיתיות.

הכנס הזה יהיה תחילתה של ברית פטריוטים אירופיים. ברית זו תהיה אבן פינה לכל הארגונים והמפלגות המתנגדים לאיסלאם ולאיסלאמיזציה. למען הברית הזאת אני מבקש את תמיכתכם.

מאמץ זה הוא אולי צעד חיוני לאמריקה ולמערב. אמריקה יכולה להמשיך לחלום שמיקומה מבטיח לה הגנה מפני הג'יהאד והשריעה. אך היום לפני שבע שנים בדיוק עדיין היתמר עשן מגראונד זירו בעקבות המתקפות שניפצו את החלום הזה אחת ולתמיד. אך הסכנה אינה מסתכמת בהתקפות טרור. הסכנה היא התרחיש לפיו אמריקה נותרת המעוז האחרון. האורות באירופה יכבו אולי מהר מכפי שנדמה לכם. אירופה איסלאמית פירושה אירופה נטולת חופש ודמוקרטיה, שממה כלכלית, חלום בלהות אינטלקטואלי, ואובדן בעלת ברית צבאית לאמריקה – מפני שבעלות בריתה יהפכו לאויבות, אויבות בעלות פצצות אטום. מול אירופה איסלאמית תיוותר אמריקה לבדה כשומרת הגחלת של רומא, אתונה וירושלים.

חברים יקרים, החירות היא המתת היקרה ביותר. הדור שלי לא נדרש אף פעם להילחם עליה, אנשים ששילמו עליה בחייהם הגישו אותה לנו על מגש של כסף. בתי עלמין בכל רחבי אירופה מזכירים לנו את הבחורים הצעירים שלא הצליחו להגיע הביתה ושאנו מוקירים את זכרם. החירות הזאת איננה רכושו של הדור שלי – היא רק פיקדון שנמסר לו. אנחנו יכולים רק להוריש לילדי אירופה את החירות הזאת, שנקנתה במחיר יקר, במצב שבו קיבלנו אותה. איננו יכולים לעשות עסקה עם המוּלוֹת והאימאמים. הדורות העתידיים לא יסלחו לנו על כך לעולם. איננו יכולים לבזבז את החירויות שלנו. פשוט אין לנו זכות לעשות זאת. זו לא הפעם הראשונה שהציוויליזציה שלנו נתונה בסכנה. ראינו זאת גם בעבר. האליטות בגדו בנו גם בעבר. הן צידדו באויבינו גם בעבר. ובכל זאת, ידה של החירות הייתה על העליונה.

לא זו השעה ללמוד מרוח הפייסנות, ההתבזות, ההפקרה, הוויתור והכניעה. לא זו השעה לעשות כמעשהו של מר צ'מברליין. צו השעה הוא ללמוד ממר צ'רצ'יל ומהדברים שאמר בשנת 1942:

"אל לנו להיכנע לעולם, לעולם, לעולם, לעולם, בכל עניין גדול או קטן, רב או פעוט, אל לנו להיכנע לעולם אלא רק לקול הכבוד והשכל הישר. אל לנו להיכנע לעולם לכוח; אל לנו להיכנע לעולם גם מול מה שנראה כיתרונו העצום של האויב."

                                                   ------
אם מצאתם עניין במאמר זה ראו גם את המאמרים:
 "לונדוניסטאן"
"הברירה הקשה של אירופה"

                                                   ------

לצערנו, אין לנו אפשרות לפרסם לינק למקור המאמר "אסור להכנע" אבל ניתן להגיע אליו על ידי חיפוש בכל מנוע חיפוש לפי כותרת המאמר:
  Never Give In Greet Wilders